<h1>או"ז שו"ת סימן קט"ו</h1>
<h2>דף ל:</h2>
אשריכם ישראל. כי ידכם יש לאל. להחזיק דת יקותיאל. להנהיג החזקות. להרבות הצדקות. אשר שאלתם ששמעון מוחה ביד ראובן שקנה מן הקהל להוציא ס"ת מאה"ק ולתתה ביד שליח צבור וכן להחזיר' והמעות הללו באין לכיס של צדקה ושמעון מוחה שלא לעשות כן מפני שהיא מצוה של חזן. נראה בעיני שלא כיון יפה אותו שמעון שהרי במה זכה בה חזן ודאי אלו לא היה יכול לקרות ספר תורה כי אם הוא אז הוא זוכה אבל השתא שיכול אחר לקרות מעשים בכל יום שראובן מתפלל שחרית שמעון קורא ולוי מתפלל מוסף אם כן היאך נאמר שזכה בה. ותנן בתמיד נשחט [ס"ד, ע"א] שחט ישראל וקבל הכהן נותנו לחבירו וחבירו לחבירו ואמר בגמ' [שם ע"ב] ש"מ הולכה שלא ברגל שמה הולכה דילמא דנייד פורתא מאי קמ"ל הא קמ"ל ברוב עם הדרת מלך ואיתא נמי פ"ק דזבחים [י"ד ע"ב], הרי דברים ק"ו ומה התם שכבר זכה שקבל הדם בידו אע"פ כן נותן לאחר להוליך ואותו אחד שוב נותן לאחר כדי לזרוק וכדי לקיים ברוב עם הדרת מלך וכש"כ החזן שעדיין לא זכה בספר תורה שיכול אחר להוציאה מן הארון הקודש ולתתה בידו כדי לקיים ברוב עם הדרת מלך. והא דתנן במס' תמיד [ד' ל', ע"ב] בפ' לא היו כופתין את הטל' שחט השוחט וקבל המקבל ובא לו ליזרוק ולא קתני והוליך המוליך דמשמע המקבל הוא המוליך א"כ משמע דהואיל וזכה בה אין אחר רשאי להוליך ולא חיישינן לרוב עם הדרת מלך שאני תמיד דרבים עסקי ביה ואיכא בלאו הכי הדרת מלך אי נמי תני הכי למעוטי שאין השוחט נמי מקבל. בפרק אלו נאמרין [ד' מ', ע"ב] ובפרק בא לו [ד' ס"ח, ע"ב] החזן נוטל ספר תורה ונותנה לראש הכנסת וראש הכנסת נותנה לסגן והסגן נותנה לכהן גדול ופריך בגמרא ש"מ חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב אמר אביי כולה משום כבודו דכהן גדול הוא הכי פי' נהי דשפיר עבדי שזה נוטל ונותן לזה ושוב נוטל ונותן לזה אבל מ"מ היאך נוהגין כבוד בסגן בפני כהן גדול ולמה הסגן מעצמו אינו נוטלה ונותנה לכה"ג ומשני אביי דכולה משום כבוד כה"ג הוא. אבל דפריך לעיל בירושל' [סוט' שם הל"ו] בכל אתר את אמר הולכין אחר התורה וכה את אמר מוליכין את התורה אצלו אלא ע"י שהם בני אדם גדולים התורה מתעלה בהן, אם כן משמע דדוקא שהחזן הוא גדול הדור שהוא מופלג בתורה ובגדולה דוקא אז מותר לו לאחר להושיט לו ספר תורה אבל אדם בינוני לא, לא היא דוקא ע"ז קפיד תלמודא שהוא יושב במקומו ומוליכין ספר תורה אצלו אבל הכא שהחזן עומד לפני ארון הקודש ומצפה שיושיטו לו על כי האי גוונא שייך לומר ברב עם הדרת מלך ומצוה מן המובחר לעשות כן. ועוד אומר אני אפי' היתה זאת מצות חזן אפי' הכי יש להניח לאחר להוציא כדי להרבות במצוה, וראיה לדבר גלילה שהרי הגלילה היא של הרב הגדול בעיר כדאיתא בשלהי מגילה [ד' ל"ב, ע"א] דאמר רב שפטיה עשרה שקראו ספר תורה גדול שבכולן גולל ס"ת אפי' הכי נהגו בכל הקהלות לקנות הגלילה אע"ג דאיכא הרב בביהכ"נ, וכן המשפט שיוכל לקנות ליקח המעילים ולהושיט ביד הגולל ואין הגולל יכול למחות בידו הואיל שתחלה היה עושה זה שמש אע"פ שקנה גלילה בלקיחת המעילים. וקבלתי בשם הרב ר' אלעזר מוורמ"ש זצ"ל מעיל של ס"ת שתפור תחתיה פשתן שצריך להושיט צד המעיל על ס"ת ולא צד פשתן דומיא דמזבח הזהב. ולענין יין של הבדלה כל מי שיתן יותר לצדקה הוא הזוכה ואין שייך ירושה במצות אלא במי שירבה בצדקה הוא הזוכה. והבורא יזכה אתכם לקיים המצות ויאריך לכם ימים ושנים. בחשקי. יצחק בר משה נב"ה.
